לאחר שנים שבהן עבדתי בסטודיו לבד, הזמנתי תשעה אנשים – כולם תושבי ישובים קרובים לביתי בגליל – להיכנס פנימה ולשבת עבורי, תחילה לדיוקנאות של כל הגוף, ובהמשך למבטי תקריב על הפנים בלבד.

Hasna

חסנה, 2001, שמן על בד, 100/65 ס"מ

זויה, 2002, שמן על בד, 100/65 ס"מ

זויה, 2002, שמן על בד, 100/65 ס"מ

 רחל, 2002, שמן על בד, 100/65 ס"מ

רחל, 2002, שמן על בד, 100/65 ס"מ

Yotam

יותם, 2002, שמן על בד, 100/65 ס"מ

סיגל, 2001, שמן על בד, 100/85 ס"מ

סיגל, 2002, שמן על בד, 100/65 ס"מ

Ami

עמי, 2002, שמן על בד, 100/65 ס"מ

Pania

פניה, 2002, שמן על בד, 100/65 ס"מ

לילא, 2002, שמן על בד, 100/65 ס"מ

לילא, 2002, שמן על בד, 100/65 ס"מ

דוד, 2002, שמן על בד, 100/65 ס"מ

דוד, 2002, שמן על בד, 100/65 ס"מ

 עכשיו תראו את תקריבי הפנים. כולם משמן על בד, ובגודל 14/19 ס"מ.

האם אתם מצליחים לזהות מי כל אחד, כלומר לחבר בין שני סוגי הדיוקנאות? כאשר המבט הוא אל תווי פנים בלבד, נקי מכל סממני התרבות שעמם כולנו מזדהים ומתכסים,  מתברר שזיהוי האינדיבידואל – ואפילו המגדר – קשה מהצפוי. זה מעלה תהיות בדבר המשותף והמייחד אותנו.

הנה שוב הדיוקנאות הקטנים, הפעם עם שמות האנשים: