התמונה האחרונה\ראשונה
התמונה האחרונה\ראשונה, 1990, שמן על בד, 102/132 ס"מ
29.5.2014
הפוסט הראשון שלי, ובו אספר על ציור גורלי שעזר לי להחליט להיות ציירת (בינתיים).
בחרתי להתחיל את הכתיבה כאן עם ציור זה מ-1990, מכיוון שהוא מייצג עבורי גם סוג של התחלה. סיימתי את לימודיי בבצלאל ב-1986, והשנים שלאחר מכן היו, כמו להרבה בוגרים של בתי ספר לאמנות, שנים של תהייה על המשך הדרך. איך להמשיך עם הציור? איך להתפרנס לצד עיסוק זה, או אולי מתוך עיסוק זה? נדרשת מידה של התעקשות למצוא מקום וזמן לציור בשנים ראשונות אלה, להתחייב להמשיך ליצור גם אם זה לא מעניין אף אחד (מה שנכון במידה מסוימת עד היום).
ללא כותרת, 1990, שמן על בד, 71/89 ס"מ
עבדתי על סדרה של ציורים המשחזרים את הנוף הנשקף מתוך מכונית נוסעת, כאשר המבט קדימה אל הכביש נפגש עם מבט לנוף שמאחורה, מתוך שתי המראות. בשעות מסוימות של היום אלה שני מצבי אור שונים מאד. במבט על עבודות אלה אני מזהה את הכמיהה שלי להתבוננות, יחד עם החיפוש אחר דימוי מורכב, רב-מבטי. העבודה לא היתה ישירה, אלא התבססה על רישומים וזכרון (עוד לא המציאו מכונית עם כן ציור במושב הקדמי).
ללא כותרת, 1990, שמן על בד, 51/75 ס"מ
ביום אחד בסטודיו, ככל שזכור לי ללא תכנון או מחשבה מוקדמת, במקום המבט לנוף מאחורה שנראה מהמראה הקדמית העליונה, מצאתי את עצמי מציירת העתק של צילום משפחתי לתוך מסגרת המראה בציור. כביכול משפחה שמחה ומלוכדת. אני ידעתי שזהו הצילום האחרון שלנו יחד 
לפני מותה של אמי שרה קסטנבאום ז"ל, ושאף בזמן הצילום הזה – ערב יום כיפור תשמ"ח, 1987 – היא היתה חולה מאד. (הדמות שלי עם יד מורמת הנראית בפינת הציור נוספה לאחר מכן.) היתה לי תחושה של תגלית באותו יום, אולי אפילו התגלות: אני יכולה להמשיך את העניין שלי בהתבוננות ובמצבי אור משתנים, אך גם לגעת עמוק במקומות אחרים, עמוקים ולעתים כואבים. ואני יכולה לספר סיפור.
כשאני מסתכלת על הצילום האחרון שלנו כמשפחה, אני מוסיפה – דברים הם לא בדיוק כפי שהם נראים. ובמבט על התמונה האחרונה\ראשונה (שהיתה עד עכשיו ללא כותרת) ממרחק של למעלה מ- 14 שנים, עולה לי גם המחשבה שביסוד המעשה הציורי נמצאת (בין היתר, אוסיף במהירות) חוויה או תחושה של אובדן. אך באותה נשימה זכורה לי השמחה העילאית שחשתי בזמן העבודה עליה. התפנית שקיבלה העבודה היוותה עבורי רגע מכונן שבו הבנתי שאני ציירת. במובן זה, אמנם היא מתייחסת לתמונה האחרונה, אך היא גם התמונה הראשונה.
האם יש לכם יצירה המהווה ציון דרך אישי בחיים שלכם כאמנים?
אתם מוזמנים לשתף (באמצעות תגובה), עם קישור ליצירה.