רות קסטנבאום בן-דב

פוסט-אבל מספר 3 ואחרון
ב' כסלו תשע"ח 20.11.2017

הציור אבידות ומציאות התחיל כדימוי חלומי המייצג את הקשר שלי עם אבי במשך השנים שבהן הוא סבל מדמנציה.

אבידות ומציאות, 2015, שמן על בד, 120/180 ס"מ (שני חלקים)

בחלק השמאלי של העבודה אני מדמיינת את עצמי שוחה בבגדי הציור, מנסה לגעת בו, כאשר הוא מרוחק בעולמו, מתחת למים. אני מנסה להגיע אליו ובו בזמן לשמור את הראש מעל למים. במהלך העבודה החלטתי להוסיף חלק נוסף לציור. הוא מתייחס לאירוע שקרה לי, היעלמות לא מוסברת של שקית עם מכתבים מאת אמי. אובדן הזיכרונות המוחשיים שהיו במכתבים נדמה כמקביל לאובדן הזיכרון שאירע לאבא.

החלטתי להדגיש את הוורידים ברגל הדמות השוחה, ורידים המייצגים את הגיל של אמצע החיים, ואת חוויות הלידה שהיא עברה. כשהסתכלתי על העבודה השלמה, עם יד במצב של כמעט נגיעה וכנגדה אותן רגליים בועטות (מה שהכרחי כדי לא לטבוע, וכדי להתקדם), הבנתי שהיא מגלמת את התנועה הכפולה שלנו כלפי הורינו, בחייהם וגם לאחר מותם, תנועה של קרבה וריחוק.

דימוי השקית האבודה ממשיך לרתק אותי, והוא מופיע בטריפטיכון  במים, באוויר ובאדמה.

מים, אוויר, אדמה, 2017, שמן על בד, 70/50 ס"מ (כל חלק)

עוד ציור מציג מעין ריקוד בין השקית לבין חולצת העבודה, מפגש של אובדן ויצירה.

ריקוד, 2017, שמן על בד, 125/95 ס"מ

Share on Twitter on Facebook on LinkedIn