אובדן חמקמק: רישומים של אבי
פוסט אבל מס' 2
י"ב אייר תשע"ז 8.5.17
לכבוד היום האחרון לאמירת קדיש על אבא (11 חודשים אחרי מותו), אני משתפת כמה מן הרישומים הרבים שלי אותו.
עבודות אלה נוצרו במהלך ביקוריי אצל אבא (לעתים בזמן שנרדם), על פני מספר שנים שבהן הוא שקע אל תוך מחלת הדמנציה. במהלך תקופה זו למדתי את המונח "אובדן חמקמק" שטבעה החוקרת והמטפלת פולין בוס, כדי לתאר מצב שבו אדם נוכח בגופו אך חסר בנפשו או באישיותו (או להיפך, למשל במצב של אדם נעדר). במצב כזה מתרחש סוג של אבל, בעוד האדם הקרוב ממשיך לחיות.
עתה, כשהאובדן הוא סופי (אך עדיין חמקמק), אני מביטה שוב ברישומים. חלקם ישירים מאד, בעוד אחרים מרמזים אולי על האובדן המתרחש בתוך אבא, על האובדן שחוויתי אני (ועל זה שחששתי מפניו). אך הם גם מזכירים לי שהוא לא היה נעדר לגמרי אף פעם – בכל ביקור נוצר קשר, ולא רק באמצעות הרישום.
(יחד עם מרק)
הרישומים נעשו בשנים 2014-2011. אני מייחלת שהצגתם מכבדת את זכרו.
לאחר שנים אלה הוא היה במוסד סיעודי, וכבר לא יכולתי להמשיך לעבוד בפחם על דפים גדולים (אך המשכתי לרשום אותו בעפרון, בספר הסקיצות, רישומים שלא מובאים כאן). לסיום, ציור עם אופי רישומי, המכיל דימוי של שנינו יחד, מבוסס על צילום ישן.
אבא, 2011, שמן ופחם על בד, 90/110 ס"מ
אפשר לראות פוסטים קודמים כאן.
2 Responses to “אובדן חמקמק: רישומים של אבי”
רותי, רישומים וכתיבה מרגשים ונוגעים ביותר
מתגעגע אליו.
תודה
שניאור
Comments are closed.