הציירת והחסיד, 2008, פחם על נייר, 65/50 ס"מ

הציירת והחסיד

גלריה ארטספייס, ירושלים

2011

בסדרת ציורים  זו אני מקיימת מפגש ויזואלי מדומיין עם שני יוצרים וביניהם: מלווה שאלק, אמנית ילידת פראג שציוריה התגלו לאחר מלחמת העולם השנייה בין שני קירות בבניין בגטו טרזינשטאדט; וקלונימוס קלמיש שפירא, רב יליד פולין שכתביו נתגלו לאחר המלחמה בכד חלב בהריסות גטו וורשה (והוצאו לאור בשם "אש קודש"). שניהם נרצחו, אך יצירותיהם שרדו, חבויות.

נקודת מוצא לעבודות אלה היתה הפליאה שלי מול יוצרים שמחויבים ליצירתם גם בתנאים של סכנת מוות, מנקודת מבטה של מי שנאבקת ליצור רק מול העייפות והסחת הדעת של היום-יום.  הציורים בתערוכה מנסים לגעת באותו כוח יצירה צרוף ואולי להבינו. אולם, מתוך מחשבה על אי-יכולתי באמת לתפוס את שעבר על אנשים בתקופה ההיא, יש שימוש בפורמט הדיפטיכון בעבודות רבות בסדרה: שני בדים עם גבול ביניהם שהם עבודה אחת – מחד גיסא שתי פלנטות שונות, כאן ושם, ומאידך גיסא אותו עולם בדיוק (בהפרש של כשבעים שנה). אני מכירה בגבול שבין כאן לשם ובו בזמן מנסה לחצות אותו.

הסדרה נוגעת באהבת האדם העולה מתוך יצירותיהם של הציירת והחסיד – הדיוקנאות הרשומים ברגישות של מלווה שאלק, של אנשים שעתידים להימחק, וכתביו של הרב שפירא המלאים חמלה וזעקה. זעקה זו מעלה שאלות רבות על היכולת להאמין באלוהים, וחלק מהעבודות בתערוכה נעות על הציר שבין האמונה והספק. נוצרת הקבלה בין הקושי והאתגר שמציבים הן היצירה והן האמונה עבור האדם הבוחר בהן כדרך חיים.

מספר עבודות מדמיינות את מקומות המסתור של היצירות, מעין קפסולות זמן שנטמנו מבלי לדעת אם יתגלו, ובהן משחק ציורי של אור וחושך. דימויים אלה משמשים כר פורה למחשבה על מקומם של הפנימי והנסתר בתהליך האמנותי, לעומת הצורך בחשיפה ותקשורת שאולי מהותי לו גם כן.

עוד חיבור מורכב המתקיים ברבות מהעבודות הוא בין המילה לדימוי, כאשר  בציורים האחרונים בסדרה מוגדל כתב ידו של הרב שפירא, עברית צפופה וקשה לפענוח, והופך לציור. הסימן הבלתי קריא מקביל לאי היכולת להבין את שהתרחש, אך גם מכיל את ניסיונותיו הבלתי נלאים של הכותב למצוא סיפור שישאיר לו את אהבת האל למרות אדישותו לכאורה. ניסיונות אלה מובילים אותו לרעיון "בתי גוואי," החדרים הפנימיים ששם האל בוכה מצער, ואליהם האדם יכול להתעלות ולהתחבר אליו מחדש. בעבודה שלי מקום עלום זה הוא הכלי הארצי, החלוד והחבוט שבו מוטמנת היצירה.

בציורים אלה יש ניסיון ליצור חיבורים בין עולמות שתהום פעורה ביניהם – עולמם של הציירת והחסיד, של יהדות אוניברסאלית הפתוחה לתרבויות אחרות ויהדות מסורתית-חסידית; וכן בין העולם שלי לעולמות שאבדו ואינם.

רות קסטנבאום בן-דב