חשבון נפש ציורי

1.10.14

זו השנה השישית ברצף שאני מציירת את פניי לקראת השנה החדשה, מעין חשבון נפש ציורי במקביל לחשבון הנפש של תקופת הימים הנוראים. יש שראו בציורים שנעשו עד כה תהליך של קבלה עצמית גוברת. אם זה נכון, אני מאחלת שתהליך זה ישפיע מהציור על החיים.

השנה השתתפתי בתפילת ראש השנה ע"פ נוסח עדות המזרח, ושמעתי לראשונה את התפילה הנאמרת לפני התקיעה בשופר:

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ…שֶׁתִּקְרַע כָּל הַמְּסָכִים הַמַּבְדִּילִים בֵּינְךָ וּבֵין עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן שְׁמותֶיךָ הַקְּדושִׁים וְהַטְּהורִים. הַיּוצְאִים מִן הַשּׁופָר וּמִן הַתְּקִיעָה וּמִן הַשְּׁבָרִים וּמִן הַתְּרוּעָה וּמִן הַתְּקִיעָה….וְתִמָּלֵא רַחֲמִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל….וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ ה' אֱלהֵינוּ וְעִם כָּל יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים.

המילים ריגשו אותי. במחשבה נוספת עליהן אני תוהה אם כל המסכים ייקרעו מה יישאר, ואם העולם לא דורש הבחנות כדי להתקיים.

מכל מקום הבקשה היא שהקול והשמיעה יגרמו למסכים המפרידים להיקרע וליפול. בציור מהתבוננות לעומת זאת, המבט דווקא על המסך החיצוני מבקש לחדור מבעדו – ובמקרה של דיוקן עצמי, המבט הוא על המסך של עור הפנים.

לרגל השנה המתחדשת אני מתפללת:

יהי רצון שעל-ידי הראיה והציור ייקרעו המסכים המבדילים ביני לבין עצמי וביני לבין העולם,

ואצליח להתנהג עם עצמי ועם אחרים במידת החסד ובמידת הרחמים.

ולא אשקר.