כשנודע לי כי התערוכה ארץ ציור הוארכה, נזכרתי שהבטחתי שני ציורים מתוכה, נד נד 1 ו-2, לתערוכה הקבוצתית אמצע הדרך לשום מקום. במחשבה מה לתלות במקומם, עלו שני דיוקנאות שיצרתי לפני שנים, של חסנה וסיגל. שנמצאים באוסף מוזיאון אום אל-פחם לאמנות. 

ציור אישה ישובה על כסא אפור, עם מבט חודר קדימה. היא לבושה כיסוי ראש בצבע בורדו ובגד שחור עם רקמה המצוירת בדייקנות, בגוונים אדומים וצהובים.

חסנה, 2001, שמן על בד, 100/65 ס"מ

ציור אישה המתבוננת מטה אל עבר ספר על ברכיה, במבט מרוכז. היא לבושה מטפחת צבעונית ובגדים ארוכים, ויושבת על כסא אפור.

סיגל, 2002, שמן על בד, 100/65 ס"מ

הבנתי שזו תהווה תצוגה מיוחדת, שתיצור דיאלוג מעניין עם יצירות הסדרה ארץ ציור המוצגות בתערוכה. הנה דברים שכתבתי עליהם, ועל דיוקן חדש של חסנה:

את חסנה וסיגל ציירתי לפני למעלה מעשרים שנה, כחלק מסדרת הדיוקנאות "הכנסת אורחים". שני הציורים נתרמו לאוסף מוזיאון אום אל-פחם ב-2016. מה הקשר ביניהם לבין שאר הציורים בחדר זה? בכמה מהציורים כאן מופיעות רגליים צועדות זו אל עבר זו, בין על חבל ובין על שביל. למרות המתח המשתקף בציורים אלו, ההליכה אל עבר האחר הובילה אותי לרצות לשוב ולצייר פני אדם, בני אדם, ואף לחפש את האנשים שציירתי בעבר. הציור החדש של חסנה הוא התחלה של דרך מתחדשת זו.

פני אישה מביטת ישר קדימה, עם כיסוי ראש אפור סביבן. משיכות מכחול מייצגות אור וצל על פניה.

חסנה, 2025, שמן על עץ, 23/25 ס"מ

תצוגה מיוחדת, מראה הצבה, אביב 2025, מוזיאון אום אל-פחם לאמנות