זֵכֶר

הגלריה האחרת, תל אביב, 2007

אוצר: אבנר בר חמא

זכר 1, 2005, שמן על בד, 70/140 ס"מ

פיסת קיר לא מסויד מקובלת בבתי יהודים זה דורות – "זכר לחורבן" . "משחרב בית המקדש תקנו חכמים …שאין בונים לעולם בנין מסוייד… אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד". נקודת המוצא של סידרת העבודות האחרונות של רות קסטנבאום בן- דב היא צירוף של שני דימויים והימצאותם באותה טריטוריה. הראשון, ריבוע אפור, מופשט-לא מופשט, כמסופר במקורות, והאחר אריח של כיפת הסלע המעטר מבחוץ בתים מוסלמיים רבים.

לדברי האמנית, הסידרה נולדה מתוך חוויית הביקור בשני בתים בסביבת מגוריה הקרובה בגליל, הנושאים על קירותיהם את שני הדימויים. הצירוף שלהם הוליד את המחשבה הקשה שייתכן שהחורבן של האחד הוא הבניה של האחר, ולהיפך. מצד אחד, זאת מציאות היסטורית אכזרית, אך מאידך גם שאלה של זהות: האם זהותו של עם חייבת להתקיים משלילתו של האחר?

בהמשך הסידרה, לריבוע האפור נוספת משמעות נוספת –  השארת חלק חסר כהבנה שאין שלמות, שהחיים במהותם הם חיים של חסר, והשתקפותה בציור הלא גמור או לא מושלם הצומח מתוך הרִיק.

מתרחש מַעבר מזיכרון היסטורי לזיכרון אישי, כשהצילום מתפקד פעם כמתווך אל מי שאינם, ופעם כמכשול.

כתב-יד המיעראג' נמה, המאה ה-15 הראט (היום מערב אפגניסטן); חותמת בית דפוס יהודי , המאה ה-16, איטליה

חלק מהציורים בתערוכה מתכתבים עם דימויים מן העבר  – חותמת מבית דפוס יהודי באיטליה מהמאה ה-16 וכתב-יד מוסלמי מעוטר מהמאה ה-15.

אבנר בר חמא