ארץ ציור
בין גוף לנוף
סדרה מתהווה זו משלבת בין גוף לנוף בדרכים שונות. אלה אינם גופים ונופים כלליים, אלא גוף הציירת והנוף הנשקף מהסטודיו שלה בגליל התחתון. עבודה בנוף במשך שנים (כאן וכאן, לדוגמה) מהווה תשתית לסדרה, שמוסיפה את האמנית והצופה ומכניסה אותם אל תוך התמונה.
ארץ ציור, 2019, שמן על בד, 105/170 ס"מ
בארץ ציור (שם הציור כשם הסדרה כולה) מוצגת דמות הולכת על רצועה מעל אשחר, ערב אל-נעים, נחל חילזון, כרמיאל ודיר אל-אסד . ידה האוחזת במכחול עוזרת לשמור על שיווי משקל. הנוף הנשקף מתעתע: הוא משלב התבוננות ישירה בנוף יחד עם מבטים מהאוויר, בעודו מפגיש קרוב עם רחוק – תקריב של פיסת אדמה עם צורת הארץ כולה. הדימויים השונים מרמזים שפעולת הציור עצמה, כמו גם החיים במקום זה, משולים להליכה על חבל דק, מהולים באהבה יחד עם חרדה.
ארץ ציור, 2019, פרטים
במקום דיוקן עצמי רגיל שבו הציירת רואה את עצמה בנפרד מעצמה – את בבואתה במראה – ברוב העבודות בסדרה ארץ ציור היא נוכחת בתוך גופה ובתוך הציור, ועם זאת דמותה חלקית, ללא פניה. במקום הפנים תשומת הלב עוברת אל כפות הרגליים. הליכה: אדמה, בשר, צבע היא יצירה בת חמישה חלקים של הליכה על האדמה. נוצר מתח בין המשכיות וקטיעה כשהגוונים וסמיכות החומר משתנים מדימוי לדימוי. המהלך מסתיים (או מתחיל, תלוי בכיוון הקריאה) בעקבות ריקים באדמה.
הליכה: אדמה, בשר, צבע, 2018, חמישה חלקים, כל חלק 45/40 ס"מ
שני ציורי נד נד מראים את הנוף מנקודת מבטה של דמות המתנדנדת בנדנדה.
נד נד 1, 2019, שמן על בד, שני חלקים, 140/60 ס"מ (כולל)
נד נד 2, 2019, שמן על בד, 140/60 ס"מ
בעוד שנד נד 1 מציג את השמים והאדמה בשני בדים שהם קצוות פעולת הנדנוד, נד נד 2 מראה מבט אחד, הוליסטי יותר, על העולם בעיני הדמות המתנדנדת. אם העבודות שנראו עד כה פעולת הציור (המגולמת בבגדי העבודה המוכתמים) נמשלה במרומז להליכה, על אדמה או על חבל, או לנדנוד בנדנדה, בשומר ישראל נראה שהיא משולה לתפילה.
שומר ישראל, 2020, שמן על בד, 120/100 ס’מ
זוג עבודות בעלות הכותרת ציור נוף מתייחסות ישירות לפעולת היד המציירת רגע לפני הנחת הכתם הראשון, באור ובדמדומים.
ציור נוף (יום), 2020, שמן על בד, 140/70 ס"מ
ציור נוף (לקראת לילה), 2020, שמן על בד, 140/70 ס"מ
שני הציורים הבאים יוצאי דופן בכך שנראה בהם ראש הציירת, כשמבטה הוא פנימי לציור, אך הצל על גבה (והיד על כתפה) מהווה מבט נוסף, של צופה תודעתי הנוכח בעקשנות במהלך זמן היצירה. צופה זה, אם ביקורתי ואם אוהד, הוא לכאורה דמות חיצונית, אך ייתכן והוא לא אחר מהציירת עצמה ופרי תודעתה, והצל שלה הוא בדמותה או בדמות הוריה.
הברכה (והקללה) של המודעות, 2020, שמן על בד, 110/140 ס"מ
צל הרים/הורים, 2020, שמן על בד, 70/70 ס"מ
חבל ארץ חוזר אל דימוי הציירת ההולכת על חבל מעל הנוף, ומקצין את השילוב בין המבטים הקרובים והרחוקים. אך למי שייכת הרגל המעומעמת הפוסעת לעומתה?
חבל ארץ, 2020, שמן על בד, 120/100 ס"מ
השכיבנו ומודים חוזרים אל התפילה, ואל החיבור – או כמעט חיבוק – בין גוף, טקסט, ונוף, עם נוף לילי ונוף לאור היום.
השכיבנו, 2021, שמן על בד, 140/70 ס"מ
מודים, 2021, שמן על בד, 33/71 ס"מ
זוג הציורים הבא מהווה אולי תחילת סדרה חדשה, או סדרה בתוך סדרה, בה ציורים מנקודות שונות בנוף מהווים מבטים הדדיים זה אל זה. כאן הנקודות הן גגות בתים של שתי משפחות, אחת מאשחר ואחת מסח'נין.
ציורי גגות: אשחר-סח'נין (בוקר); סח'נין –אשחר (אחר הצהריים), 2021, שמן על בד, כל ציור 73/95 ס"מ
הנה מבט על כל אחד מהציורים בנפרד:
אשחר-סח'נין (בוקר), 2021, שמן על בד, 73/95 ס"מ
סח'נין-אשחר (אחר הצהריים), 2021, שמן על בד, 73/95 ס"מ
עוד ציורים בסדרה:
ספר סקיצות מול הנוף, 2021, שמן על בד 42/42 ס"מ
נוף עם כדור, 2022, שמן על בד על עץ, 24/35 ס"מ
צילומי עבודות: מאיה ליפשיץ, דרור מילר ואלון לויטה
מבחר מתוך הסדרה הוצגו בתערוכת היחיד הלוליינית, בבית עלמא תל אביב ב-2022.
אחדים מהסדרה הוצגו גם בתערוכות קבוצתיות: דרך ארץ ביבנה והושעיה ב-2023, ושדה ראיה בבית אוסף קופפרמן בקיבוץ לוחמי הגטאות ב-2020.