ארץ ציור
סדרת ארץ ציור משלבת בין גוף לנוף בדרכים שונות. אלה אינם גופים ונופים כלליים, אלא גוף הציירת והנוף הנשקף מהסטודיו שלה בגליל התחתון. עבודה בנוף במשך שנים (כאן וכאן, לדוגמה) מהווה תשתית לסדרה, שמכניסה הן את האמנית והן את הצופה אל תוך הקומפוזיציה.
בארץ ציור (שם הציור כשם הסדרה כולה) מוצגת דמות הולכת על רצועה מעל אשחר, ערב אל-נעים, נחל חילזון, כרמיאל ודיר אל-אסד . ידה האוחזת במכחול עוזרת לשמור על שיווי משקל. הנוף הנשקף מתעתע: הוא משלב התבוננות ישירה בנוף יחד עם מבטים מהאוויר, בעודו מפגיש קרוב עם רחוק – תקריב של פיסת אדמה עם צורת הארץ כולה. הדימויים השונים מרמזים שפעולת הציור עצמה, כמו גם החיים במקום זה, משולים להליכה על חבל דק, מהולים באהבה יחד עם חרדה.
במקום דיוקן עצמי רגיל שבו הציירת רואה את עצמה בנפרד מעצמה – את בבואתה במראה – ברוב העבודות בסדרה ארץ ציור היא נוכחת בתוך גופה ובתוך הציור, ועם זאת דמותה חלקית, ללא פניה. במקום הפנים תשומת הלב עוברת אל כפות הרגליים. הליכה: אדמה, בשר, צבע היא יצירה בת חמישה חלקים של הליכה על האדמה. נוצר מתח בין המשכיות וקטיעה כשהגוונים וסמיכות החומר משתנים מדימוי לדימוי. המהלך מסתיים (או מתחיל, תלוי בכיוון הקריאה) בעקבות ריקים באדמה.
שני ציורי נד נד מראים את הנוף מנקודת מבטה של דמות המתנדנדת בנדנדה.
בעוד שנד נד 1 מציג את השמים והאדמה בשני בדים שהם קצוות פעולת הנדנוד, נד נד 2 מראה מבט אחד, הוליסטי יותר, על העולם בעיני הדמות המתנדנדת. אם העבודות שנראו עד כה פעולת הציור (המגולמת בבגדי העבודה המוכתמים) נמשלה במרומז להליכה, על אדמה או על חבל, או לנדנוד בנדנדה, בשומר ישראל נראה שהיא משולה לתפילה.
זוג עבודות בעלות הכותרת ציור נוף מתייחסות ישירות לפעולת היד המציירת רגע לפני הנחת הכתם הראשון, באור ובדמדומים.
שני הציורים הבאים יוצאי דופן בכך שנראה בהם ראש הציירת, כשמבטה הוא פנימי לציור, אך הצל על גבה (והיד על כתפה) מהווה מבט נוסף, של צופה תודעתי הנוכח בעקשנות במהלך זמן היצירה. צופה זה, אם ביקורתי ואם אוהד, הוא לכאורה דמות חיצונית, אך ייתכן והוא לא אחר מהציירת עצמה ופרי תודעתה, והצל שלה הוא בדמותה או בדמות הוריה.
חבל ארץ חוזר אל דימוי הציירת ההולכת על חבל מעל הנוף, ומקצין את השילוב בין המבטים הקרובים והרחוקים. אך למי שייכת הרגל המעומעמת הפוסעת לעומתה?
השכיבנו ומודים חוזרים אל התפילה, ואל החיבור – או כמעט חיבוק – בין גוף, טקסט, ונוף, עם נוף לילי ונוף לאור היום.
הדיפטיכון הבא מעמיד זה לצד זה שתי נקודות מבט שונות על הנוף, המשלימות זו את זו: מבט אל עבר סח'נין, שצויר מגג בית באשחר, ומבט בכיוון ההפוך שצויר מגג בסח'נין. אפשר לקרוא עוד על זוג הציורים כאן.
הנה מבט על כל אחד מהציורים בנפרד:
ציורים אחרונים בסדרה, מהשנים 2024-2022:
בשלושת הציורים הבאים, משנת 2023, ידיים אוחזות במכתב או פתק.
העבודה של שני הבדים הבאים, שהחלה באביב 2023, הפכה משמעותית ביותר עבורי בימים הקשים מהמחצית השנייה של אוקטובר 2023 ולאורך חודשי החורף של 2024.
צילומי עבודות: מאיה ליפשיץ, דרור מילר ויגאל פרדו
* הציור לא/תחמוד נוצר כחלק מהתערוכה והפרויקט "דברות ודברים" בית אוסף קופפרמן, קיבוץ לוחמי הגטאות, 2022; יוזמה ואוצרות: עידית לבבי גבאי.
ארץ ציור מוצג במוזיאון אום אל-פחם לאמנות מ16.11.24 עד 1.4.25.
מבחר מתוך הסדרה הוצגו בתערוכת היחיד הלוליינית, בבית עלמא תל אביב ב-2022.
אחדים מהסדרה הוצגו גם בתערוכות קבוצתיות: דרך ארץ ביבנה והושעיה ב-2023, ושדה ראיה בבית אוסף קופפרמן בקיבוץ לוחמי הגטאות ב-2020.